עמנואל ופרידל שטראוס התגוררו בפרנקפורט בגרמניה.
עמנואל היה כימאי במקצועו, היה לו עסק להתכה והפרדת זהב מתכשיטים ומוצרים שונים.
נולדו להם שלושה ילדים: הבכור, ריכרד ואחריו הילדה (Hilde) ורות.
ילדי המשפחה עלו לארץ ישראל עם עליית היטלר לשילטון – הם עלו אחד אחרי השני, כל אחד בשנה אחרת, לפי סדר הגילאים.
האימא פרידל שטראוס עלתה אחרונה עם הבת הצעירה רות.
כל בני המשפחה התגוררו בירושלים.
רות האחות הקטנה, למדה בסמינר לגננות בירושלים ונשלחה לנהל את גן הילדים במושב גאולים (המושב הוקם בשנת 1938 על ידי קבוצה קטנה של יוצאי גרמניה).
אחד מצעירי המושב, הוגו ראונר, שהיה יפה תואר "ויקיר הבנות", התאהב בגננת רות .
גיסתו של הוגו לא הבינה מדוע הוגו "מתנדב" לקחת כל בוקר את אחייניתו לגן הילדים…
ומאז הם חיו באושר.
רות והוגו עברו לנתניה שם התחתנו והתגוררו כל ימי חייהם.
כשנישאו התגוררו רות והוגו בשכירות במרכז העיר נתניה.
ביתם הקטן היה דירת חדר עם גג רעפים, ממוקם בחצר פנימית בין בתים עם כניסה מרחוב שמואל הנציב בנתניה.
שני חלונות זכוכית הנפתחים פנימה ותריסים.
הבית עומד על תילו עד היום, כששני החלונות בולטים למרחוק (היום – פברואר 2018).
אחותה של רות, הילדה (הילדגרד), התגוררה ברחוב המלך ג'ורג' 41 בירושלים.
דירת חדר על גג בניין, מעל המפקדה הבריטית ששכנה בקומת הקרקע.
לרות והוגו היה חלום – משאלה, וילונות שיקשטו את שני החלונות בבית.
הילדה הייתה תופרת וילונות במקצועה, שמחה על ההזדמנות להתארח ולהגשים את החלום של אחותה בנתניה.
לשם כך הגיע הילדה לביתם לסוף שבוע ארוך מצוידת במכונת תפירה.
המכונה הייתה כבדה מאד ונתונה בארגז עץ מעוטר.
הוגו ראונר המתין להילדה כשעתיים בתחנת האוטובוס הקרובה לביתם בנתניה.
עזר בנשיאת מכונת התפירה לביתו שם המתינה רות עם כמה מטרים של בד שקנתה והכינה מבעוד מועד.
במוצאי שבת היו הווילונות תלויים להנאת כולם על החלונות.
אותה שבת הייתה השבת של כ"ט בנובמבר 1947 השבת בה החליטה העצרת הכללית של האום לתמוך בהקמת מדינה יהודית. בחצות יצאו כל תושבי ישראל השמחים לריקודים ברחובות, אבל אצל רות והוגו ראונר, חגגו את תליית הווילונות על החלונות.
למחרת ביום ראשון ה-30 בנובמבר 1947, מוקדם בבוקר, נשא הוגו את מכונת התפירה והמזוודה של הילדה, ויחד צעדו לעבר תחנת האוטובוס.
האוטובוס היה אמור לצאת בשעה 07:30 מנתניה לכיוון ירושלים.
הוגו הציע להילדה שתשב בצמוד למכונת התפירה בספסל האחורי כדי שלא תהווה מכשול מפריע לנוסעים האחרים.
הוגו עלה לאוטובוס, הניח את החפצים ליד הספסל האחורי ונפרד מהילדה לשלום.
איש מנוסעי האוטובוס לא ציפה לבאות.
בדרך התנפלה כנופיית ערבים חמושים על האוטובוס.
מטח אש רצחני נורה לעבר חזית האוטובוס, הנהג אריה הלר "זיגזג" וגלגלי האוטובוס ירדו מהכביש ושקעו בשולים.
פחד ואימה אחזו בנוסעים, הילדה נשכבה לאחור, עצמה את עיניה וחיכתה לרגע בו חייה יסתיימו.
המזל האיר לה פנים, והערבי שעלה לאוטובוס וירה בנוסעים שנותרו בחיים, חשב כי היא נהרגה ובכך ניצלו חייה.
5 מנוסעי האוטובוס נהרגו ורבים נפצעו.
איש מהנוסעים לא העלה בדעתו שכך תסתיים הנסיעה לירושלים, ונסיעה זו תרשם בספרי ההיסטוריה כאירוע שבו נורו היריות הראשונות של מלחמת העצמאות.
