בת יפתח

בתוכנית האחרונה של "סיר לשבת" עלתה מאזינה בשם נועה לשידור וסיפרה שלמסיבת הסיום בבית הספר היא אמורה להביא עוגה.
מכיוון שילדים אוהבים עוגת שוקולד, היא מבקשת את עזרת המאזינים לעוגה כזו.
המתכונים לעוגות שוקולד מהירות שילדים אוהבים התחילו לזרום.
הכנתי את כולם והבאתי אותן כאן לטובת כל מי שצריך להביא עוגה למסיבת הסיום של הילד בגן או בבית הספר.
העוגות פשוטות מהירות וטעימות בעיקר לילדים, אבל גם למבוגרים.
בזמן הכנת העוגות נזכרתי במסיבת הסיום שלי וב"בת יפתח" שאני הכרתי.

**************************************************************************

לטקס סיום כיתה ח' הכנו את ההצגה "בת יפתח".
במשך חצי השנה האחרונה שלנו בבית הספר היסודי עשינו חזרות על ההצגה.
ההצגה הייתה אמורה להתרחש בבית הקולנוע "אסתר" בנתניה.
מלבד ההורים הוזמנו להצגה גם הרבה מנכבדי נתניה של אותם ימים.
ככל שהתקרב היום ההתרגשות אצל כולנו הלכה וגדלה.

כשחולקו התפקידים להצגה קבע מחנך הכיתה, שהיה גם במאי ההצגה שאת התפקיד הראשי של "בת יפתח" תקבל מי שאני אקרא לה כאן מיכל שטרן .
עוד מתקופת הגן ולאורך כל השנים בבית הספר היסודי הופעתי בתפקידים ראשיים בכל ההופעות ובכל ההצגות.
שרתי, רקדתי, דקלמתי.
בעצם עשיתי את כל אלה מהיום שנולדתי.
עוד לפני שידעתי ללכת ידעתי לשיר ודיברתי בלי הפסקה (היום זה הפך אצלי למקצוע…) ועכשיו קבע המורה שאת התפקיד הראשי תקבל מיכל.
הרגשתי התכווצות בבטן כשהכריז על כך אבל שתקתי בסופו של דבר מיכל הייתה מלכת הכיתה.
היא הייתה ילדה יפה, תלמידה מצטיינת בלימודים, מצטיינת בנגינה על פסנתר, נעימת הליכות ולא היה ילד או ילדה בכיתה שלא היו שמחים למלא כל בקשה שלה, רק שתבקש…

אבל אז הייתה לי הפתעה נעימה.
כשהמורה הודיע שהוא בוחר במיכל לתפקיד "בת יפתח" קמו כמה ילדים ואמרו שלדעתם התפקיד צריך להיות שלי!
למחרת הגיע המורה עם החלטה: כיוון שלהצגה 3 מערכות וכיון שגם למיכל וגם לי שיער שחור ארוך, אנחנו בעלות אותו מבנה גוף ואותו הגובה, התפקיד יפוצל בין שתינו: את המערכה הראשונה אני אשחק בעוד שאת שתי המערכות: השנייה והשלישית תשחק מיכל.
הרעיון התקבל על דעת כל שאר ילדי הכיתה.
קינאתי במיכל שקיבלה שתי מערכות אבל שוב שתקתי.
לשחק מערכה אחת יותר טוב מלא לשחק כלל.
במשך כל ימי החזרות הרבים לא דיברנו מיכל ואני אחת עם השנייה.
הייתי מתבוננת בה בזמן החזרות מחפשת סימנים לבקר אותה על משחקה אבל היא הייתה "בת יפתח" משכנעת.

היום הגדול הגיע.
אולם בית הקולנוע "אסתר" התמלא אט אט בכל המוזמנים ואצלנו בחדר ההלבשה ההתרגשות הייתה גדולה.
יותר מכולם ראיתי את ההתרגשות של מיכל.
שתינו התלבשנו באותה התלבושת והיא נראתה לי יפה מתמיד.
כשניתן האות השתרר שקט באולם ואני נכנסתי לבמה.
אני לא זוכרת מילה מהתפקיד, הכול עבר כמו חלום ועבר מהר.
הפסקה קצרה ומיכל הנרגשת נכנסה לבמה.
היא הספיקה לומר כמה משפטים כשלפתע כבו האורות וחושך השתרר בכל האולם.
אחרי רגע של בלבול ובירורים הסתבר שקרתה תקלה ויש הפסקת חשמל בכל נתניה.
התכנסנו כולנו בחדר ההלבשה ולאור נרות חיכינו להוראות.
אחרי חצי שעה של המתנה ובירורים הודיעו לנו שהתקלה רצינית ואספקת החשמל תחזור רק למחרת בבוקר.
המוזמנים התפזרו לאט מהאולם ואנחנו הורדנו את התלבושות והתכוננו לקראת מסיבת החוף שמחכה לנו.

"איזה מזל שכל זה קרה אחרי שסיימתי את החלק שלי בהצגה" חשבתי בליבי.
כשהסתכלתי לקצה השני של חדר ההלבשה ההומה הבחנתי פתאום במיכל מוקפת בבני משפחה ממררת בבכי.
מעולם לא ראיתי אותה בוכה ועכשיו היא ישבה שם מכווצת וראיתי את הכאב הגדול שעובר עליה.
עמדתי בצד, שתקתי ולא התקרבתי.
השמחה על כך שהספקתי לשחק את החלק שלי בהצגה נעלמה לגמרי.

בפעמים המעטות שפגשתי את מיכל לא הזכרנו את היום ההוא.
עברו מאז כל כך הרבה שנים.
היינו ילדים והתבגרנו.
אבל גם היום לא הייתי יודעת מה לומר למיכל שם בחדר ההלבשה החשוך.
ולמרות שאני היא זו שהייתה על הבמה מיכל שטרן הייתה בעצם "בת יפתח" האמיתית.